ליל הנשמות, היום בו העולם שלנו ,העולם של המתים ומה שבינהם מתערבב, יום שבו קסם עתיק זולג לתוך עולמם של בני האדם, היום שבו הקיץ משתנה לחורף.
ביום הזה בסולווד הכל השתנה. היום, העולם כפי שאנשי העיירה הכירו נשבר והשתנה ללא היכר.
המשחק עצמו יתרחש בליל האש שנקרא יום הבלטיין, היום שבו החורף מתחלף לקיץ, המקבילה באביב של ליל הנשמות, עוד חצי שנה. ההתרחשויות שמתוארות הלאה קרו היום, בליל הרוחות, הלילה שאנחנו נתנו לו את השם האלווין. הסיפור של סולווד 2 לוקח יסודות מהפולקלור הקלטי, בייחוד המיתולוגיה האירית והסקוטית. העולם הוא עולם אפל וקשה, וסולווד היא לא עיר הבירה המנצנצת אלא עיירת כורים אשר רחוקה מכל מקום שהשימוש היחיד שהכתר רואה בה היא מקור לסולריום שמשמש בעיקר לבניית נשקים. סולריום הוא השם שניתן למתכת על קסומה אשר משמשת ליצירת סגסוגות ברזל אשר מאפשרות יצירת חרבות היכולות להרוג במכה. אגדות מספרות שחרב שעשויה כולה מסולריום קוטלת שדים ומלאכים כאילו היו לא יותר ממגוייס טרי.
אותן האגדות גם רומזות ומספרות שהיו כאן בני אדם עתיקים כבר קודם, מעת הבריאה הראשונה. האזכורים האחרונים שלהם מספרים על תקופות המגיעות ללפני 3000 שנה אך מאז- דממה.
הם מתוארים כחלק מהקסם של הבריאה, קשורים לאדמה וליצירה שלו.
עוד מסופר כי לפני 10000 שנה לערך העולם התחיל להשתנות . מלחמות ומאבקים במשך אלפי שנים דחקו את העתיקים להעלם. מספרים עליהם שבחרו לעזוב, לעזוב את העולם של בני האדם החדשים לעולם אחר,עולם שאין אנו יודעים עליו הרבה. הרבה תיאוריות הועלו על העולם הזה, שהוא עולם נגוע, עולם רדוף, עולם קסום, עולם נפלא. התיאורים אמנם לא מסכימים האחד עם השני אבל כולם בטוחים בדרך אחד, העולם אינו נותק משלנו. הוכחה ניצחת לכך היא העובדה שעוד מדי פעם שומעים סיפורים עליהם… הם לא מסכימים על אופיים, נראותם או העולם בו הם חיים, אבל כולם מסכימים שהם קיימים, הם עדיין חלק מהנשמה של העולם, משהו שאנשים אחרים על פני האדמה התרחקו ממנו.סיפורים על דמויות אדם , על צללים ורוחות, על פיות, הם יודעים לרמות את המוות ועסקאות איתם הן דבר מסוכן ונפלא, הם קיימים באזור הדמדומים בין החיים למוות, הם יכולים להשפיע ולשנות, להגן ולהרוס, לרפא ולגרום לטירוף. יודעים שכל מי שצועד בשבילי העתיקים משתנה, אך לא יודעים כיצד.
לפני 180 שנה הרוזן סיליה עשה עסקה טמאה ונוראית עם שד, עסקה ששחררה לפני 100 שנה שדים מתוך המכרה ויצרה את העלילה של סולווד 1. בסוף המשחק העיירה סולווד נשרפה עד היסוד על תושביה לאחר שהשער לעולם השדים נסגר. המקום אכן שוקם לאחר כ40 שנה, מכרות חדשים נבנו – הסולריום היה יקר מכדי שכמה אמונות תפלות יעצרו את תאוות הבצע. עם זאת, המקום לא באמת שליו. צללים, שדים, רוחות, הרבה יותר מידי "תאונות" ודיווחים לא ברורים.
אחד הברונים, אוליבר, איש משכיל ומעט מוזר בא יום אחד וביקש לקבל את תפקיד המושל. עזות המצח והביטחון שבו הוא טען שהוא יכול להפסיק את הזוועות של סולווד שכנעו את הדוכס ברנהארד לתת לו הזדמנות. אוליבר אכן עמד במילה שלו. אף אחד לא ידע איך, אבל זה עבד. בגלל השער, בגלל האדמה המקוללת ובגלל הסולריום סולווד היא עיירה באזור שבו קסם ועל טבעי זולגים לתוך העולם.
אוליבר חקר את המקום ואת אגדות העתיקים באזור סולווד ובתאוות בצע שלא ידעה גבולות החליט שהוא יכול להשתמש בהם כדי לשלוט בסולווד ובעושר שלה. שקרן או מטורף, משהו בתכנית שלו עבד. החיים הפכו להיות נוחים וטובים ע"פ כל קנה מידה אבל האנשים… האנשים לאט לאט הפכו לקליפות ללא רגש, אכזריים וקרים. האם ייתכן שהם הקריבו את האנושיות שלהם שוב ושוב בתמורה לעושר גשמי? לחיים "טובים" עבורם ועבור ילדיהם?
תהיות אלה כולם נגדעו היום. היום, האלאווין, הכל השתנה.
העבדים מהמכרות נעלמו, ילדים אמרו שראו אותם רצים אחרי אורות קטנים ביער כמהופנטים, הולכים ולא חוזרים.
כריית הסולריום נפסקה ,והעיירה איבדה את מקור ההכנסה עליו היא עומדת.
הברון אוליבר יצא אל היער ועקבותיו נעלמו. נותרו אחרי עקבותיו טיפות דם, מספיק כדי להבין שככל הנראה לא יחזור.
מה העיירה תבחר לעשות? האידיליה שנוצרה ונותרה במשך שנים נפרצת, והסכר עולה על גדותיו.
המצב מושך את תשומת הלב של השלטון והכנסיה שמרגישים צורך להתערב.
הדרואידים יוצאים מעמקי היער לרפא את הפצע של האדמה המקוללת הזו, האדם.
העיירה צריכה להתמודד לבד, בלי המושל שהצליח לגרום להכל לתפקד ולמצוא את המקום שלהם על האדמה המקוללת הזו שהם קוראים לה "בית".
קבוצות התחילו להתארגן כדרכו של עולם. לא תמיד הן תראינה עין בעין למרות שהן חלק מאותה העיירה, אבל משהו אחד ברור לכולם – המצב שהיה טוב ורווחי לכולם כבר לא קיים. זה הזמן לנסות לשנות, לתקן, לצמוח ולהטות את כף הגורל לכיוונך.
שינוי הוא לא תמיד נוח, אבל לפעמים הוא הכרחי.