העתיקים

הקבוצה סגורה לגיוס

לא הרבה ידוע על העתיקים. אפילו השם, "העתיקים", הוא תוצאה של מסורת שהשתמרה, אך אף אחד לא ראה אותם מעולם. חלק מילדי העיירה סיפרו סיפורים על חברים מעבר למסך, אבל בהעדר הוכחות סיווגו זאת כחברים דמיוניים שהמציאו לעצמם. השמועות אומרות שהם נכחדו, ובו בעת קיימים. כמו כל סיפור אגדה טוב, ישנן המון גרסאות באשר מי הם ומה הם, אך אף אחד לא יודע את האמת, שכמו כל האמיתות, שוכנת אי שם באמצע.

סיפור ראשון: לא הרבה ידוע על העתיקים. ריכזנו עבורכם קומץ אגדות שלא ידוע האם הן אמיתיות או דמיון, כנראה היכנשהו באמצע. "… החיפושים אחרי אולי, ילד האופה, נמשכו כשבועיים. הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הילדה של החלבן אמרה שהם הלכו לשחק ביער, ופתאום היא לא מצאה אותו יותר. היא קראה לו במשך כשעה ואז רצה לכפר להזעיק עזרה. היא טוענת שהם שיחקו שם תמיד ואין סיכוי קל שבקלים שהוא הלך לאיבוד. אך הילד נעלם. היא אמרה שהוא צעק ואמר שהוא רואה משהו מנצנץ, או שזה היה מהבהב? היא לא הייתה בטוחה. לאחר שבוע, החיפוש נפסק. האם הייתה שבורה, המאפייה נסגרה. לא נמצאו עדויות לתקיפה של חיית טרף למרות שהיער הקרוב לכפר נסרק בקפידה. ביכינו את לכתו של אחד משלושת הילדים הבודדים שנולדו באותה תקופה חשוכה. הכפר דמם בעצב. אף לא אחד ציפה ששבוע נוסף לאחר מכן, הילד יתפרץ בשמחה לתוך העיירה כאילו הופיע מאין, לא מבין למה כולם מסתכלים עליו כאילו ראו רוח. חלק מאנשי הכפר צעקו עליו שהוא רוח רעה ויסתלק. הוא רץ לזרועות אמו והוכיח שאכן, בן-בשר הוא. הוא סיפר סיפורים בלתי הגיוניים על כחולים וכסופים, זוהר וחלום. שהם עזרו לו ולימדו אותו. הוא טוען שנעדר רק כמה ימים, ולא שבועיים, וניסה להסביר לנו שאנחנו טועים. אנו חושדים שהרעב העביר אותו על דעתו. בירורים נוספים יצטרכו להערך, שכן איך ילד בן 5 שורד שבועיים ביער עוין? חשדנו שייתכן והדרואידים לקחו אותו, ושינו את זכרונותיו כך שלא יזכור היכן היה. משלחת יצאה אליהם לחקור. תעלומה שכזו לא יכולה לעמוד, שכן איך נוכל להבטיח את בטחוננו אחרת? הדרואידים לא שיתפו פעולה, וטענו שלא ידוע להם דבר. למשלחת לקח כמעט חודש להגיע אליהם במעמקי היער, והם סיירים מנוסים. משהו בעובדות לא הסתדר, שכן ילד בן 5 לא מסוגל היה לעבור מרחק שכזה בזמן כה קצר. לאחר התלהטות הרוחות מול הדרואידים, זקן השבט יצא מאוהלו, כפוף אך בעל יראת כבוד שאין עליה עוררין. הוא אמר שאלו הפיות, מפתות אנשים אל תוך היער על מנת לאכול אותם. אמרנו לו שהילד חזר בחיים, שאמר שעזרו לו. הדבר היחיד שהיה לו להוסיף על כך – "הוא היה בר מזל מאין כמותו". והתעלומה עודנה עומדת."

סיפור שני: …לפני כעשרים שנה נשלח מטעם הכתר מושל חדש, הברון אוליבר. אותו מושל התעקש, משום מה, שהוא יכול להצליח במה שקודמיו כשלו להשיג. הוא הבטיח להפסיק את סיפורי האימה שהגיעו אל השלטון אודות הכפר הקטן. איכשהו, הצליח הברון אוליבר לעמוד במילתו והדיווחים והמיתות המשונות פסקו. השווקים המו, העבודה במכרות התרחבה והעיירה התעשרה באופן שלא נראה כבר מאה שנים. למרות השקט היחסי שהברון אוליבר הצליח לכונן, מספר שנים אחרי מינויו לתפקיד מושל האזור החלו להגיע דיווחים אחרים, מוזרים עוד יותר. סיפורים על עסקה אפלה שהמושל עשה עם שדים או רוחות, בנוסף לשמועות דומות על דרואידים שמדברים, על אדמה מקוללת ועל אומנויות עתיקות ואסורות שנדמה שאינן שייכות לעולם הזה. האינקוויזיטור הראשי במקדש סולארס בבירה קיבל עוד ועוד דיווחים על תופעות משונות בעיירה סולווד: אנשים איבדו את שפיותם, אנשים שהפכו פתאום אחוזי דיבוק – אף הנאורים שבהם! דיווחים התקבלו גם אודות טקסי דם, קורבנות אדם , סיפורי פיות ושדים. המושל מצידו עשה את עבודתו נאמנה. לכתר, כמובן. הוא ידע מה חשוב לשלטון וכל עוד הסולאריום זרם, הכפר שגשג והדיווחים על המיתות המוזרות פסקו – לא נעשה דבר מצד הכתר, לא באמת. סיפורים אלו היו סיפורים של משוררים, לא יותר מרק אגדות של פשוטי העם ולא הייתה הוכחה לשום דבר. המושל דיווח שהכל תקין וגיבה את מילותיו על ידי הצגת עיירה עשירה, מכרה פעיל, מסים ששולמו במלואם ותמיד בזמן, ובהצגתו את בעלי המלאכה, הרופאים והמלומדים שמצאו בסולווד את ביתם. הכפר סולווד היה דוגמה ומופת לכל. הכנסיה והשלטון שלחו לא-אחת אנשים מטעמם על מנת לסקור את השטח, אך הכל נראה כזורם על מי מנוחות. אולי אמונתם של האנשים באורקל ובאגדות עמים הייתה שונה במעט ממה שהכנסייה הייתה מעדיפה, אך אמונות כגון אלה לא היו דבר נדיר בישובים נידחים, הרחוקים מציוויליזציה ותרבות. אפילו שבט הדרואידים אשר האמינו באלים העתיקים לא היו מראה נדיר במיוחד במחוזות אלו. משוגע או לא, הברון הצליח. הרוחות שדווחו נעלמו (או מעולם לא היו, מי יודע). האנשים שבו לשלוות חייהם, יחסית. נדמה שהכפר הפך פחות צוחק ובו בעת, פחות עצוב. היכנשהו באמצע. הברון, ברגע של שכרות, נשמע אומר: "השלווה היא כמו הנהר הכסוף של הקסם. כן, כן, זה מה שהכסופים אמרו. אתה לא יכול פשוט לטבול את קצוות אצבעותיך, אתה חייב לצלול פנימה ולאמץ אותה אל עצמך".