קפטן : הראל קשת
הגיעה העת. זמן רב חיינו בשולי היער, בחורשים הרחוקים משאר האדם. אך דממת העצים הזוכרים לוחשת לנו להיאסף. עלינו להוסיף לצעוד בדרכים העתיקות, דרכי רוחות הטבע. על הרוחות לשזור כעת מלוא כוחותיהן ולהיאסף אל מול החשיכה, וכאן הן זקוקות לנו, הדרואידים. האינקוויזיציה באה לתבוע את סולווד לעצמה, והמכשפות בעיר טוות קשרים חשוכים אחרים, וכל הזרים האלה מעלים את הקללות על האדמה הזאת. זוהי עת האייל לשאת את קרניו, עת הדובה להגן על ילדיה, עת להעלות כוח במעגל העצים העתיק, זמן לרפא את אדמת סולווד מקללתה.
“אור הלבנה ינחני הלילה בדרכים בהן עוד לא פסעתי. לא אשקוט בזה הליל ובכל אלה שיבואו אחריו, עד אשר אמצא מבוקשי. כף אחר כף אפסע על עשב הקרקע הסמיך, ער למשק הכנף, לנהמת האם המגוננת על גוריה, לשריקת הרוח, להבהוב הכוכבים, לניחוח האזוב, לפעימת האדמה המזינה את שורשי העצים, ללחישת צמרותיהם. לבסוף, עם צאת חמה מיוחלת, אגלה את הרוח. תהא הרוח כחותם על נפשי – במלאת שנה ויום נוספים."
-מתוך תפילה בטקס גילוי הרוח.-